הקבלה מדמה את האור כבסיס המחשבה – הראות שלנו כלפי היקום בכללותו .
בדרך הכרת התודה על כל החום שבטוב המאיר עלינו באור של חסד מבורך על ידי בורא עולם
ופוקח את עיננו ‘ אל בואו לאורו של יום חדש ומושלם ,
בלהבדיל מחושך שהוא בעצם חוסר של האור להתקיים בממד הזמן הזה – במקום בחלל .
דרך מעטפת אנרגיית השמש הדינמית על ידי זריחתה באור חיובי וגדול ממדים
שתאריך ימים אמן’
אשרי אמורה וראויה להתהוות ולהתעלות בהוויה בדרך יסוד השמש המאירה עלינו לטובה .
.. בהמשך הדרך נעמיק אם הננו ככלל , ככלי כמיכל ,, למי נדמה אם בכלל
ההבחנה בם , בינם לביננו , אור הקודש המגיח בכדי להישאר
והשיוך הנכון למילה צל”ם
