ויליאם ג’יימס סידיס (באנגלית: William James Sidis; 1 באפריל 1898 – 17 ביולי 1944) היה ילד פלא יהודי–אמריקאי שזכה לפרסום רב בתחילת המאה ה-20. הוא נודע בתחילה בשל התפתחותו השכלית המוקדמת והמהירה, ולאחר מכן בשל מוזרותו והתרחקותו מאור הזרקורים. קיימת השערה כי סידיס היווה השראה לדמותו של מאט דיימון בסרט “סיפורו של ויל האנטינג“.
סידיס נולד לבוריס סידיס ולשרה (לבית מנדלבאום), מהגרים יהודים-אוקראינים. הוריו נפגשו לראשונה בארצות הברית לאחר שב-1887 היגר אביו לארצות הברית עקב רדיפה פוליטית, בשעה שמשפחת אמו ברחה מהפוגרומים ב-1889. בוריס לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שימש כפסיכיאטר וכפסיכולוג וכתב ספרים רבים. הוא לימד את שרה שלא זכתה לחינוך רשמי, וכך היא התקבלה לבית ספר לרפואה וסיימה אותו בהצלחה. לאחר שנולד ויליאם, ויתרה אמו על קריירה ברפואה למען גידולו. ויליאם נקרא על שם סנדקו, עמיתו וחברו של אביו, הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג’יימס.
בניגוד למשמעת ולעונשים שהיו נהוגים בחינוך של תחילת המאה ה-20, הוריו של סידס האמינו בהנחלת חינוך מוקדם המבוסס על אהבת הידע והלמידה. סידס למד לקרוא בטרם מלאו לו שנתיים, ובגיל 4 הספיק לכתוב שתי עבודות מחקר, אחת באנגלית ואחת בצרפתית. בעודו בן 5 כתב עבודת מחקר מקיפה על אנטומיה. האב בוריס הגיש את העבודה לחבריו באוניברסיטת הרווארד והם קבעו כי אין בה רבב. באותה שנה התקין מיוזמתו לוח מיוחד שלפיו אפשר לחשב מתי חל כל יום מימי השבוע בעשרת אלפים השנים האחרונות. בגיל 8 לימד עצמו שמונה שפות (לטינית, יוונית, צרפתית, רוסית, גרמנית, עברית, טורקית וארמנית). בנוסף, המציא שפה וקרא לה שפת הוונדרגוד. כשהיה בן 10, כתב ספר ללימוד גאומטריה בשפה היוונית.
בגיל 8 ניסה סידס להתקבל לאוניברסיטת הרווארד, אך נידחה בשל גילו הצעיר. בגיל 11 התקבל סידיס לאוניברסיטה כחלק מתוכנית לרישום מוקדם של סטודנטים מוכשרים. בגיל 14 סידיס נתן הרצאה על גופים ארבעה ממדיים לקהל של מתמטיקאים וזו עברה בהצלחה. לאחר ההרצאה, פרופסור דניאל קומסטוק מ-MIT צוטט כאומר שסידיס עתיד להיות המתמטיקאי המוביל של המאה ה-20. את התואר הראשון קיבל בשנת 1914, שנה לאחר שהשלים את חובותיו, בגלל שבהרווארד סירבו לתת תואר לתלמיד כה צעיר.
אברהם סטרלינג העריך את מנת המשכל (ציון IQ) של סידס ביותר מ-250. סידס היה הצעיר והמבטיח בקבוצה של ילדי פלא שלמדו בהרווארד בשנת 1909, קבוצה אשר כללה, בין השאר, את נורברט ויינר, אבי הקיברנטיקה, את ריצ’רד באקמינסטר פולר ואת המלחין רוג’ר סשנס.
כשהיה בן 8, החלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני וחזק , במיוחד כאשר פתר בעיות קשות . זאת מכיוון שגדל כילד רציני וכבד, שרק לעתים רחוקות ניתנה לו ההזדמנות לפרוק מתח ולשמוח , ועל כן לא ידע כיצד לבטא שמחה , עצב , או תסכול וביטא זאת באמצעות צחוק מטורף .
ב-1912, כשמלאו לו 14, העביר ויליאם הרצאה על המימד הרביעי . כשסיים את הרצאתו , הקהל מחא כפיים בהתלהבות רבה . במקום להודות למעריציו , החל לצחוק צחוק פרוע מכיוון שלא ידע כיצד להגיב על מחיאות הכפיים .
