זמן מקוםראיתי את הרע , הבטתי בטוב ,

פלח זיכרון  חבוק במכאוב .

שנה כשנייה  ללא הרף , כמו תוף 

הרעם בלב  כמו הצל , בלי הנוף .

אולי זה חלום  או שבריר מהסוף ,

בתלם  הצלם ,

שוב שוטף לב

אל חוף .

פוסטים דומים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *