“ורב חסד ואמת” – : ‘רב חסד’ – עושה חסד גדול, וכן רב ‘אמת’ – כלומר עושה הרבה אמת (הכוונה לדין אמת). על מידת ה’אמת’ חָלַק יונה הנביא בתפילתו (“כי עתה ידעתי כי אתה…”) ומחליף אותה ב’ניחם על הרעה’. בכך הוא מחה על אי הצדק שבעולם. הוא נענה שמידת הרחמים הכרחית לקיום העולם. אף כאן בסיומה של אמירת שלוש עשרה המידות, מחליפים את אמירת ‘ונקה לא ינקה’ באמירת ‘ונקה…’ בלבד. מוטיב זה – של חשיבות הרחמים לפני האמת – הוא מרכזי בספרות הקבלה.
“נוצר חסד” – פירושו שומר חסד, כלומר נותן ‘אשראי’ של חסד – למרות שחטאו נגדו. לאלפים – לאלפי אנשים.
“נושא עוון ופשע וחטאה” – כלומר מוכן ‘לשאת’ ולסבול על גבו “עוון” – פעולה רעה, ו”פשע” – פעולה מכוונת בזדון, ו”חטאה” – פעולה ‘המחטיאה את המטרה’ בטעות או בהבנה לקויה.
“ונקה” – סיום מידות הרחמים במילה “ונקה”, כלומר תוך התעלמות מהמשך הפסוק, “לא ינקה”, מתבסס על מאמר התלמוד כי “מנקה הוא לשבים (בתשובה) ואינו מנקה לשאינם שבים” לפי תלמוד בבלי , המשך הפסוק אינו תיאור מידות הרחמים של ה’, ועל כן אין אומרים אותו.
וַיַּעֲבֹר ה’ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא
ה’ ה’ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָווֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה – פֹּקֵד עֲווֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים
עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.