שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף׃כִּי־הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃
עַל־עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל־צְפוּנֶיךָ׃
אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא־יִזָּכֵר שֵׁם־יִשְׂרָאֵל עוֹד׃
כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ׃
אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים׃
גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם־יֹשְׁבֵי צוֹר׃
גַּם־אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי־לוֹט סֶלָה׃
עֲשֵׂה־לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן׃
נִשְׁמְדוּ בְעֵין־דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה׃
שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל־נְסִיכֵמוֹ׃
אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים׃
אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי־רוּחַ׃
כְּאֵשׁ תִּבְעַר־יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים׃
כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם׃
מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה’׃
יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי־עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ׃
וְיֵדְעוּ כִּי־אַתָּה שִׁמְךָ ה’ לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל־כָּל־הָאָרֶץ׃
הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים.
פירוש
- •(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.(ב) אֱלֹֹהִים, אַל דֳּמִי, דומייה לָךְ. אני מבקש שתפעל. אַל תֶּחֱרַשׁ, תחריש וְאַל תִּשְׁקֹט, אֵל,(ג) כִּי הִנֵּה, הרי אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, רועשים, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ, מתגאים, מעִזים. (ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד, מתאספים וזוממים להתנכל, וְיִתְיָעֲצוּ עַל, כנגד צְפוּנֶיךָ, אלו שאתה מסתיר ושומר, מטמוניך. אין הם מתכננים מלחמה פשוטה כנגדנו אלא מלחמת שמד. (ה) אָמְרוּ: “לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִלהיות עוד גּוֹי, עַם, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד”. (ו) כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו, פה אחד, עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ, כי הלוחמים נגד ישראל לוחמים נגד אלוקי ישראל.
כל האויבים יצאו נגדנו: (ז) אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים, מוֹאָב וְהַגְרִים, בני הגר, ערבים אחרים. (ח) גְּבָל, ממלכה קטנה מצפון לישראל, וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק, פְּלֶשֶׁת, ארץ פלשתים עִם יֹשְׁבֵי צוֹר. (ט) גַּם אַשּׁוּר, למרות ריחוקו נִלְוָה עִמָּם, הָיוּ האשורים זְרוֹעַ, כוח עזר לִבְנֵי לוֹט, מואב, יוזמי המלחמה. סֶלָה.
וכאן באה תפילה: (י) עֲשֵׂה לָהֶם כְּמו שעשית למִדְיָן, שהובסו ופוזרו בידי גדעון, כְּמו שעשית לסִיסְרָא, שר צבא יבין, כְיָבִין מלך כנען שהובס בְּנַחַל קִישׁוֹן, (יא) אשר שניהם, או צבאם נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר והָיוּ כולם דֹמֶן, זבל, חומר זיבול לָאֲדָמָה. (יב) שִׁיתֵמוֹ, שים את גורלם של נְדִיבֵימוֹ, שריהם ונכבדיהם כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב, שרי צבא מדין בזמן גדעון אשר נהרגו בידי גדעון, וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, נסיכי מדין האחרים שים את כָּל נְסִיכֵימוֹ, נסיכי אויבינו בהווה, (יג) אֲשֶׁר אָמְרוּ כל אלה: “נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת, מקומות חמד, משכנות אֱלֹֹהִים”. (יד) אֱלֹֹהַי, שִׁיתֵמוֹ, שים אותם כַגַּלְגַּל, צמח המתגלגל ברוח, או: כעין עמוד חול המתגלגל ולפעמים סוחף אתו פיסות קש, וכְקַשׁ המתפזר לִפְנֵי רוּחַ. (טו) תהיה להם כְּאֵשׁ תִּבְעַר, השורפת יָעַר, וּכְלֶהָבָה שתְּלַהֵט הָרִים. (טז) כֵּן תִּרְדְּפֵם אתה בְּסַעֲרֶךָ, בסערתך, וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. (יז) מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן, בושה, עד אשר מצוקתם תגדל – וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ, ה’, כדי להינצל בדרך כלשהי. (יח) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד, וְיַחְפְּרוּ, ייכלמו וְיֹאבֵדוּ.
