רגעים

היא לימדה אותו בדרכה לאהוב , להאמין רק בטוב , לא לדעת מכאוב .

עוד סיבה שוב לחיות מחדש ולחוש את פרחי זה הבר ,

אל משב זו הרוח , שוב פורחים מחדש .

היא נתנה לו מנוח , ציירה למענו את החיים  בכל צבעי הקשת ,

הגישה לו אותם על מגש , מחדש .

בין קרני החמה , את ליבו חממה באהבתה ,

ללא גבולות , עד בוא הערב , הלבנה .

הוא לא הבין , הוא לא ידע  ,

להביט , בין הצלליות  של ניצני אהבתה ,

לא הבין את הסיבה , בין המר לטוב 

ואך כל זאת היה ,

כה מושלם .