אתה אניבין מצולות הלב  גשר צר , שוקע חרב
בין שקיעה אל זריחה , גווע , רעב .
החוף כה רחוק , געגוע של צחוק ,
פוסע יגע , המר המתוק .
אולי שכחה היא סוג של בריחה ,
לצוף לא לשאול , ב
רגש משעול .
לחוש את הגל , להעלם סתם בחול ,
להיסחף , להיבלע
אל תוך ים כחול .

פוסטים דומים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *