בין תימרות העשן , יערות הבשן ‘ אל היעד .
הכיבוש בצל נוח חל על עוג המנוח , הניצול היחיד ,, זן עבר פני עתיד .
האורג כיסא נוח , על זב דשן בכוח , הענק הכלוא בסירה בידי נוח ,
מתיימר להיות שוב אבינו מנוח .
בלא כל נקלה , משחק הוא גמילה ‘ החוצב ברקיע אף משמיט מחילה ,
רק בוזז וקוצר להשמיד עיר אחר , סר קרב אל חיינו , ללא חת גל הפקר .
היללו אלוני הבשן ‘ בין תימרות העצים צל תימרות של עשן ,
שדות עד ירוקים ללא דופי , פלח פת סמל חן , רוח , אופי
עטורי עוז ויופי .
לא לשמוע קולות , הבזקים , מבוכים זעקות .
על פני מים זכים ‘ ממזרח ים כינרת מול קרני החמה משתקפים מצולות ,
אל אחד עם תפארת , האיחוד גאיות .
גור אריה יזנק מהבשן ”
כמו שיר ארז נושן ‘ צאת מצריים ,
בימים ההם בזמן הזה .
